מה עושים כשאובייקטיבית אין זמן להתבודד?

מה עושים כשאובייקטיבית אין זמן להתבודד?
האמת היא שאם אדם היה מחליט שהוא "הולך על זה", בכל מחיר, הוא היה מגלה שיש לו זמן. למה שאנחנו רוצים למצוא זמן – אנחנו תמיד מוצאים. יתרה מזו, מי שנלחם על ההתבודדות ומתעקש להקדיש לזה זמן, יכול לגלות פתאום שיש לו הרבה יותר זמן ממה שהוא חושב. אפילו אם נדמה לנו שבאמת, בצורה אובייקטיבית, אין לנו זמן, זוהי רק הסתכלות טבעית ומוגבלת. ורבי נתן כותב בליקוטי הלכות: "אין שום טבע בעולם כלל" (ליקוטי הלכות נטילת ידיים שחרית ב' סעיף א')מסופר על אחד מגדולי ישראל שמישהו שאל אותו פעם: מאחר שהוא יכול להקדיש רק חצי שעה ביום ללימוד תורה, מה כדאי לו ללמוד? ענה לו אותו גדול – תלמד ספרי מוסר. ואז תגלה שיש לך יותר מחצי שעה ללימוד. וכמו כן בהתבודדות, מי שיקדיש לזה שעה יראה ברכה וסייעתא דשמיא במעשיו, עד שיוכל בזמן קצר יותר להספיק לעשות יותר. "תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה – תורתן היאך משתמרת? ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם – תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת" (ברכות ל"ב) והרי שחז"ל עצמם מבטיחים לנו ברכה מיוחדת למי מתאמץ בכנות ליצור קשר עם ה' בתפילה.