מה אמורות להיות התוצאות של ההתבודדות?

מה אמורות להיות התוצאות של ההתבודדות?
התוצאה המיידית והמשמעותית של ההתבודדות היא קשר עם ה'. אדם מרגיש שיש לו כתובת שתמיד זמינה לו, יש לו למי לפנות, הוא לא בודד יותר. כאשר הוא זוכה להרגיש בהתבודדות עצה שה' מקשיב לו, הדבר מעניק לו תחושת נחמה, ותחושה זו יכולה ללוות אותו זמן רב ולתת לו כוח להתמודד הרבה יותר טוב עם אתגרי חייו. גם כאשר בקשותיו של האדם אינן נענות, הוא מתחיל להרגיש שה' משוחח איתו. הוא מתחיל לחוש שכל מה שקורה לו הוא, בעצם, שיחה עם הבורא ובאמצעות כל הדברים מעביר לו הבורא מסרים ורמזים איך לחיות ואיך למלא את ייעודו בצורה היותר טובה. לפעמים לא מקבלים תשובות, אבל מקבלים יותר כוח להתמודד עם השאלות, וגם זה הרבה. מי שרגיל להתבודד זוכה להגנה מיוחדת משמיים. הלא כך כותב רבי נתן ב"ליקוטי הלכות": (ברכות השחר הלכה ה') וזהו (פירוש הפסוק) "הן עם לבדד ישכון", שהם עם קדוש כזה ששוכנים לבדד, שהם מקיימים "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך. חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כ"ו). שהם מתבודדים בינם לבין קונם ושופכים שיחתם לפניו בכל פעם וחושבים בכל יום על אחריתם וסופם האחרון. ועל ידי זה הם בטוחים מכל צר ואויב ומסטין כי הם מסתירים עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד …כי מי זה ערב את לבו לגשת אל השם יתברך שהם מסתירים עצמן אצלו יתברך" אם אדם זוכה, תיתכן אפשרות לחוויה עמוקה מאד בהתבודדות, אותה מתאר רבי אברהם בן הרמב"ם כהתגלות עונג שאין לו קץ: "וזהו מאמרו: "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו", ואין זה תיאור הדברים כהוויתם, אלא לשון הפלגה המתארת את רוב הבכה. ובכייה זו שני טעמים לה: האחד, הוא הצער על תקופת החיים שחלפה ועוד תחלוף בלא אותו עונג שהם מתמכרים לו. והשני: הוא התרגשות חזקה על שהשיגו את מבוקשם, כמו שבוכה האוהב שהיה נתוק שנים רבות מעל אהובת ליבו וסוף סוף זכה להתאחד עימה". מעבר לכל האמור – רבי נחמן הבטיח לכל מי שמקיים את ההנהגות שציוה תיקון נפש עצום, ששום צדיק לא הבטיח מעולם: "ואמר בפירוש בזה הלשון: כל הנהגה והנהגה שאני מצווה לעשות, הוא סגולה ותיקון ומועיל – על מה שעבר, ועל העתיד, ולאחר ההסתלקות של האדם ולימות המשיח ולתחיית המתים ולעתיד לבוא….זאת הייתה הנהגה כללית, שהזהיר את כל אחד ואחד להתבודד בכל יום ויפרש שיחתו לפני ה' יתברך, ולבקש מלפניו רחמים ותחנונים לזכות להתקרב לעבודתו יתברך" (שיחות הר"ן קפ"ה). ולא רק לעצמנו אנחנו מועילים על ידי ההתבודדות, אלא שותפים אמיתיים בגאולת ישראל ובתיקון העולם כולו, כפי המתבאר בדברי רבינו (ליקוטי מוהר"ן תורה ב' סעיף ו'): "וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל, הוא בחינת איבר המשכינה, שהם איברי המשכן….וכל התפילות, הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן", ומעלין כל שייפא ושייפא לדוכתיה (כל חלק וחלק למקומו) ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שיעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה (זה משה), וישלים אותה ויקים אותה בשלמות". ועל כך מוסיף רבי נתן: "ובפרט 'כנגד אריכת הגלות של עכשיו, שנקרא גלות אדום, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כי אם להרבות בתפילה ותחנונים וצעקות ושוועות וזעקות בלי שיעור עד ישקיף וירא ה' משמיים" (ליקוטי הלכות הלכות ברכות השחר ה' אות פ"ז)