למה זה כל כך קשה לקיים עצה שאמורה להיות כל כך קלה?

למה זה כל כך קשה לקיים עצה שאמורה להיות כל כך קלה?
כפי חשיבותה העצומה של העצה לתיקון הנפש ורפואתה, כן מתעוררים כוחות שליליים שמנסים למנוע אותנו מקיומה. זה לא באמת קשה, להיפך, מה יותר קל מלשוחח? ההרגשה הדמיונית כאילו מדובר במשהו קשה נובעת מכוחות שליליים שנלחמים בנו ורוצים למנוע מאיתנו את כל הטוב הזה, ואנחנו חייבים להחזיר מלחמה. "וכל מה שציוה (רבי נחמן) לעשות, אפילו היה נראה דבר קל ופשוט מאד, היה כבד מאד על האדם לעשות, והיה מונח עליו כל מיני כבדות, והיו עליו כמה וכמה מניעות, אף על פי שהדבר היה פשוט.ואילו לא היה מצווה רבינו זיכרונו לברכה לעשות אותו הדבר, רק האדם היה רוצה לעשות זאת מעצמו – היה קל עליו מאד לעשות (כי אז לא היה כרוך במעשה הזה תיקון הנפש כל כך משמעותי). אבל כשציווה רבינו ז"ל לעשותו, היה כבד מאד. אבל אף על פי כן היו האנשים שלו מקיימים דבריו תמיד, כי ידעו מזה שדבריו שהוא מצווה כבד מאד לעשותן. והיו מכריחים עצמם מאד מאד לקיים דבריו דווקא. והיו מתחננים ומבקשים מאד מהשם יתברך על זה, שיעזור אותם לקיים דברי הנהגותיו הקדושים, והשם יתברך עזרם על זה" (שיחות הר"ן קפ"ה). כל האמור – בכל עת, אבל בדור הזה, של עיקבתא דמשיחא, גדל הקושי עוד יותר.הרגילו אותנו בחברה המערבית לקיצור תהליכים. רוצים הכל כמה שיותר מהר, כמה שיותר קל. למי שמייצר מוצרים אולי קיצור התהליכים חוסך הוצאות, אבל את האדם הפרטי זה מרגיל לתודעה חפוזה וחסרת עומק. לאף אחד אין סבלנות לתהליכים. רוצים תוצאות מהירות, גם במישור הרוחני. והתודעה הפגומה הזו מאיצה בנו ולא מניחה להתבונן, להרגיש או להבין מה קורה איתנו בכלל. על ידי התמסרות לתהליך המתרחש בשעה התבודדות, עצם העובדה שצריך להקדיש שעה למשהו ואי אפשר לקצר את זה, שובר את הטירוף הפנימי, וממילא מקרין יכולת חדשה של התבוננות ועומק לכל שטחי החיים – לזוגיות, להורות, ליחסי אנוש, לבריאות הנפש, ללימוד התורה. השעה בה עצרנו את הכל מכריחה אותנו לשפר הכרח את כל איכות החיים שלנו, גם במישור הרוחני. וממילא מובן למה כל כך קשה להקדיש כל יום שעה. זה לא שבאמת אין לו זמן לזה. היום יש לאנשים הרבה יותר אפשרות לפנות זמן מאשר בדורות הקודמים. אין לנו מוח! אנחנו מידי חיצוניים. מתקשים להאמין שאפשר בכלל להקדיש זמן כל כך ארוך למשהו פנימי.הקושי נובע מכך שלהקדיש שעה ביום לפנימיותנו פירושו להפסיק לעבוד עבודה זרה, להפסיק להשתעבד למהירות חסרת הדעת שבה מתנהל הכל, לשבור את קליפת ה"אין לי זמן". ומתוך הקושי מובן גם הרווח הגדול שנרוויח אם נסכים לשנות את התפישה הפנימית המשובשת, שלא מניחה לנו להתחבר לעולם יותר עמוק.