ב. הַדִּבּוּרִים שֶּׁאָדָם מֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס לָזֶה וּמַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּמֵכִין עַצְמוֹ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שׁוֹלֵחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְחַדֵּשׁ תָּמִיד, לְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת בְּדִבְרֵי רִצּוּיִים וְתַחֲנוּנִים חֲדָשִׁים, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי טָהֳרַת הַלֵּב שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי תְּנוּעוֹת הַשֵּׂכֶל בִּקְדֻשָּׁה וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּדַעַת אוֹת ג' (כא, קנו)